// 19.12.2018 09:30 (Jerusalem)       הפוך לעמוד הבית add    

    צור קשר
חיפוש באתר

  עמוד הבית     תולדות ומסורת  


יהדות גאורגיה


ד"ר גרשון בן-אורן וד"ר שלווה ציצואשווילי

יהדות גאורגיה היא אחת מעדות ישראל הוותיקות ביותר בעולם. על-פי מקורות גרוזיים, התיישבו אבות אבותיהם של בני עדה זו בגרוזיה במאה השישית לפנה"ס, לאחר חורבן בית ראשון. ככל הנראה היו אלה צאצאים של גולי בבל, אשר הוגלו מארץ ישראל בידי נבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס. 48 שנים מאוחר יותר, לאחר כשני דורות, כבש כורש מלך פרס את בבל וארצות אחרות באזור, כולל ארצות קווקז, והעניק ליהודים את הרשות לעזוב את בבל ולשוב לארץ ישראל, או לעבור לארצות אחרות לפי רצונם. באותה תקופה, ככל הנראה, הגיעו לגרוזיה התושבים היהודים הראשונים. במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה, פקד אסון נוסף את העם היהודי היושב בארצו, עם חורבן הבית השני. שוב הוגלה העם מארצו, הפעם בידי האימפריה הרומאית, וקבוצות של גולים הגיעו לגרוזיה והתיישבו לצד אחיהם הוותיקים.

מסופר במקורות גרוזיים כי עוד בימי קדם התקיים קשר הדוק בין ארץ ישראל לבין הגולה היהודית בגרוזיה, אשר נשמר במשך תקופת ימי-הביניים. ארץ ישראל הייתה תמיד מושא לגעגועים ומקור השראה עבור יהודי גרוזיה, והם שימרו את הכמיהה לשוב אליה. את ההוראות בתחום הדינים, החגים וההלכה, קיבלו בני עדה זו מאת ראש הגולה היושב בבגדאד שבנהריים. משום כך עוצבו פני הקהילה מבחינה תרבותית כעדה מזרחית, דבר אשר ניכר במנהגי התפילה, בלשון הדיבור, במוסיקה ועוד. במהלך ימי הביניים שמרו בני העדה על המסורת היהודית בקפדנות: בהקמת בתי כנסת, בלימוד תורה ולשון הקודש, בהקפדה על מצוות קלות כחמורות וכיו"ב. בעקבות סיפוחה של גרוזיה לרוסיה הצארית בתחילת המאה התשע-עשרה נחלשו קשרי היהודים תושבי גרוזיה עם ראש הגולה ועם שאר קהילות המזרח. עם זאת, פיתחה הקהילה קשרים הדוקים עם קהילות אשכנז במערב רוסיה, בליטא, באוקראינה ועוד. אנשי חב"ד ושליחים מהקהילות האשכנזיות הגיעו לריכוזי אוכלוסייה יהודית בגרוזיה במטרה לחזק את יהודי ארץ זו מבחינה רוחנית. אחדים מבני הקהילה אף נשלחו ללימודים בישיבות ליטא ובישיבות אחרות במערב באימפריה הרוסית. ועדיין שמרו בני הקהילה על צביונם כעדה מזרחית לכל דבר.

כאשר החלו להופיע ניצנים ראשונים של ציונות באימפריה הרוסית, מצאה אידאולוגיה זו קרקע פורייה בגרוזיה, ורבים מבניה נרתמו למאמץ להקים תנועה ציונית ענפה בה. אחד מן הראשונים היה הרב דוד באאזוב, אשר בעידודו ובתמיכתו של א"מ אוסישקין קידם את ענייני הציונות והעלייה בקרב יהודי גרוזיה. היו לו תומכים רבים בקהילה – דתיים וגם חילוניים, אבל היו לו גם מתנגדים – חרדים מזה, וחילוניים הדוגלים בהתבוללות מזה. תומכי הציונות הצליחו להקים בתי ספר יהודיים, אולפנים ללימוד עברית בשיטת "עברית בעברית", ארגונים ציוניים, ספריות יהודיות, עיתונות יהודית ועוד.

בתקופת עצמאותה של גרוזיה (1921-1918) היו בין חברי הפרלמנט שלושה יהודים: הרב משה דאוואראשווילי, איש העסקים יוסף אליגולאשווילי והכלכלן מיכאל גולדמן. לאחר כיבושה מחדש של גרוזיה העצמאית בידי צבאות רוסיה (1921), הגיעה למעשה תקופה של "כיבוי אורות" בתולדות יהודי גרוזיה, אבל בלבבותיהם של המוני בני הקהילה המשיכה לבעור אש אהבת המולדת ההיסטורית, אהבת תורת ישראל ועם ישראל. כל מה שנעשה עד כה בגלוי, ירד עתה למחתרת. המציאות הייתה אכזרית ובלתי נמנעת. בהיעדר בתי ספר יהודיים, ולאחר סגירתם של בתי כנסת רבים, למדו עברית וניהלו אורח חיים יהודי בחשאי, למרות הכול. בשנות השלושים הוקם בגרוזיה מוזאון יהודי, אשר הוציא לאור חמישה ספרי מחקר במהלך תקופת קיומו, בראשותו של אהרן קריחלי. באותה תקופה החל לפעול גם תאטרון יהודי בגרוזיה, במסגרת המרכז הקהילתי היהודי. ההצגות היו בעיקרן מקוריות, וכן תרגומים מן הקלסיקה היהודית בתחום המחזאות.

בתחילת דרכו של השלטון הקומוניסטי (1925) הצליחו ראשי הציונות בגרוזיה, הרב דוד באאזוב ונתן אליהשווילי, להעלות ארצה קבוצה גדולה של יהודים, שהתיישבו בפתח-תקוה, בבנימינה ובמקומות אחרים בארץ, אולם עד מהרה נסגרו שערי גרוזיה בפני היהודים. בגרוזיה, כתב הרצל באאזוב והוציא לאור ספרים ומחזות בנושאים יהודיים בשנות העשרים והשלושים, אם כי השפעת השלטון הסובייטי על יצירות אלה מורגשת היטיב. מחזותיו הועלו על במות התאטרון הגרוזי בכל רחבי הרפובליקה.

מתחת לפני השטח, נמשכה עבודת המחתרת הציונית המרשימה גם בתקופת השלטון הקומוניסטי, למרות הקשיים הרבים שהיו כרוכים בכך. במיוחד זכורה פעולת המחתרת בשנת 1931, כאשר חצו 16 יהודים את הגבול עם תורכיה והסתננו לשטחה, בתקווה להגיע לארץ ישראל. אבל המבצע הנועז הזה, בראשותו של הציוני הנלהב, עורך הדין גרשון מגרלישווילי, ושל הרב חיים אליהשווילי, הסתיים בכך שמשתתפי המבצע הוצאו בכוח מתורכיה בידי משמר הגבול הסובייטי, נשפטו ונשלחו לסיביר.

משנות הארבעים ועד העלייה ארצה פרסם הסופר והעיתונאי אברהם ממיסתוואלוב שירים, סיפורים, מסות ורומן בנושאים יהודיים. יצירותיו המחישו בבירור שהכמיהה היהודית לעלות לישראל לא כבתה, והיא ממשיכה ללחוש כגחלת. בתחילת שנות השישים הקים ממיסתוואלוב מחתרת ציונית, שהייתה בסופו של דבר לאחד הגורמים החשובים בקידום עליית יהודי גרוזיה.

בתחום הפעילות התרבותית יש לציין במיוחד את תרגום היצירה הקלסית של שותא רוסתאווילי "עוטה עור הנמר" לעברית בידי בוריס (דב) גפונוב בשנת 1967, היצירה החשובה ביותר בתולדות הספרות הגרוזית, מאז כתיבתה במאה ה- 12. השותף הישראלי למפעל חשוב זה היה יוצר ישראלי ידוע – אברהם שלונסקי. התרגום יצא לאור בספריית הפועלים, וזכה לפרס שאול טשרניחובסקי לתרגומי מופת. מאוחר יותר יצא הספר לאור במהדורות נוספות.

יהדות גרוזיה רשמה לעצמה נקודת זכות כשפתחה במאבק הקבוצתי הגלוי הראשון למען העלייה לישראל בשנת 1969, עת התפרסם ברבים, בעולם כולו למעשה, מכתבן הגלוי של 18 המשפחות מגרוזיה התובעות את זכותן לעלות. עד לשלב זה אמנם היו פניות דומות מצד אזרחים יהודים בודדים בברית המועצות, אולם המכתב הזה זכה לפרסום שכן עמדה מאחוריו קבוצה. שלטונות ברית המועצות התייחסו תמיד בחריפות רבה להתארגנות קבוצתית, משום שראו בה סימן למרד וקריאה למרידה. עם זאת, כוחו של המכתב, פרסומו והחשש מפני דעת הקהל העולמית, הרתיעו את שליטיה של המעצמה הגדולה, והם נכנעו ליהודי גרוזיה, והתירו להם לעלות בהמוניהם לישראל. ניצחון גדול זה היה תקדים אשר עורר את השלטונות להתיר לקהילות נוספות לעלות, ואשר הפך את יהודי גרוזיה לדוגמה חיה לקהילות יהודיות אחרות באימפריה הסובייטית, שביקשו לעלות ארצה. אחרי עלייתם ניצבו יהודי גרוזיה בשורות הראשונות של העוסקים במלאכת בניית הארץ ופיתוחה. הם העמידו לרשות העם והמדינה עובדי כפיים בבניין ובתעשייה, ואנשי מקצוע בתחומי החינוך, המדע, התרבות, ההוצאה לאור, הספורט ועוד. למעשה, אין תחום חשוב של עשייה בארץ שיוצאי גרוזיה אינם עוסקים בו. יצירתם של יהודי גרוזיה בארץ זוכה להכרה גם בחו"ל. תרגום התנ"ך מעברית לכרתולית (הלשון הגרוזית) בידי אברהם ממיסתוואלוב, תמר קזראשווילי וגרשון בן-אורן, זכה בפרס הממלכתי של אגודת הסופרים בגרוזיה.

בין יהודי גרוזיה נכללים לא רק יהודים ממוצא מקומי, אלא גם אשכנזים, קובליים (מצפון ומזרח קווקז, המכונים "יהודים הרריים" או "יהודי דגיסטאן"), וכן יהודים "לחלוּחים" דוברי ארמית ממוצא עיראקי, איראני או תורכי. יהודים המתגוררים בגרוזיה היום עוסקים בתחומי המדע, הרפואה, התעשייה, הספרות והאמנות. במסגרת חוגים שונים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה בגרוזיה נערכים לימודי הלשון, ההיסטוריה והתרבות העברית. בתבליסי פועל מכון לתרבות יהודית. בשנת 1991 הוקם מחדש המוזאון היהודי, שנסגר בהוראת השלטונות ב- 1951.

המוזאון נושא את שמו של הרב דוד באאזוב. מפאת קוצר היריעה לא נוכל לציין כאן את שמותיהם של כל האישים החשובים בתולדות יהדות גרוזיה, והרשימה ארוכה.






facebook

50, Dizengof str., Tel-Aviv 64332 Israel, Tel. 972-3-6204557 Fax. 972-3-6204573 Email: wcgjmail@gmail.com
Copyright © 2003 - 2018 GeorgianJews.org PART:3