// 12.12.2019 06:21 (Jerusalem)       הפוך לעמוד הבית add    

    צור קשר
חיפוש באתר

  עמוד הבית     תולדות ומסורת  


אודות המכתב של 18 משפחות


גוראם בתיאשווילי

אף יהודי גרוזיני, בין כשהוא מלומד או איש פשוט, לא יוכל להתייחס באדישות כלפי המכתב של 18 משפחות יהודיות גרוזיניות שנשלח לאו"ם. המכתב נהיה בחשיבותו לנקודה מרכזית בתולדות יהדות גרוזיה, כמו שהוא מהווה דף חשוב בהיסטוריה של הציונות הדתית. הוא שם אבן הפינה לעידן חדש ועוד פעם הוכיח את כוחה של הציונות הדתית.
התחושה שהשתלטה בי בהיותי קורא את המכתב הזה, היא התרוממות הנפש. התרוממות מצורת הכתב של המכתב, התלהבות מהחלק ההיסטורי הגדול של אחינו ואבותינו, מכושר ראיית המולד שלהם. כל התכונות האלה של יהודי גרוזיני גולמו במכתב הקצר הזה, ולכן הוא זוכה לניתוח רב-צדדי – ספרותי, פוליטי, היסטורי ומה שנדמה לי לא פחות חשוב, מורלי-מוסרי. ומבחינה זו אין זה משמעותי בשבילי, שהמכתב כתוב בשפה הרוסית (זה טבעי, הרי אז באו"ם לא היו יכולים לקרוא מכתב הכתוב בשפה הגרוזינית ולא לדון בו). המכתב מגלם את עולמם הנפשי של כותביו, את תובנתם של החתומים עליו ולא של אלה שעל-פיהם נע עטו של הכותב.
המכתב נכתב בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20. זו תקופת שיגשוג של בריה"מ. המדינה הקומוניסטית הראשונה מגיע לשיא עוצמתה – טילי בריה"מ מכוונים כבר לכל פינות העולם, ואילו אמריקה וישראל נמצאות בהשגחת "העין הפקוחה" של ק.ג.ב. באירופה המזרחית אפילו ציפור קטנה לא יכלה לעוף ללא רשות "פוליטבירו" (הלשכה הפוליטית) של בריה"מ, אלא אחרת המקום היה "נשרף", אמנם גם "הציפורים" למדו להתחשב עם העוצמה האדירה הזאת וכבר גם הן נזהרו. הרי עובדה רק מיום אתמול היא, מה שקרה בצ'כוסלובקיה – "הקיץ של פראג" - הפכו אותו לחורף מריר.
ובנסיבות אלה רצה אלוקים לקיים את חולם הדורות. אמרתי "רצה אלוקים", אבל האם רק אחד או שני מקרים ידועים בהיסטוריה, כאשר השולטנים, בני תמותה, ניסו למרוד ברצון ה'? (די להיזכר גם בפרשה דומה בתנ"ך).
לאחת הסיבות, שהלשכה הפוליטית של בריה"מ לא התנגדה לרצון אלוקים, אני מייחס את נימת מכתב של 18 המשפחות, והנבונות של חותמיו. המכתב גילם את רצון ה', אשר הגיע ל'פרעה' ומעשה פיקחי של העם.
המכתב כתוב בנימוס יתר. 18 משפחות יהודים גרוזינים אינן מתלוננות על השלטון הסובייטי ואינן מתכוונות לגעור בו. אם כי מהעיר בו נכתב ונשלח המכתב – ממוסקבה – באותן שנים הגיעו לאו"ם מאות מכתבים זועמי חריפות וגינויים נגד הקרמלין ומנהיגותו. ובכן מדובר בזמן, כאשר במכתבים הנשלחים לחו"ל, בועטים במנהיגי המפלגה הקומוניסטית, מאשימים ומבישים את שלטון - כותבים עליהם את האמת, אמנם בכך מרגיזים את אלה, מי שהועמדו לתלונות. ואילו אחרי הרגזות אלו עוקבים דיכויים: בתי כלא וקולוניות התמלאו באנשים שהעזו להגות או לכתוב אמת. ואילו אבותינו, אחינו ובנינו, הנבונים והזהירים נקטו בדרך חכמה יותר: אפיינו את הסובייטיות בצורה חיובית, השרו על מנהיגיה שבחים, כאילו ולא ידעו דבר על הגליית הרבנים, וסגירת בתי הכנסת, השמדת חברי הוועדה האנטי-נאצית (מאותו יום עברו רק 17 שנים) ועוד. אבותינו ואחינו מעלימים עין על כל זה, מעדיפים נבונות על התוודות באמת, ובזאת מוכיחים עוד פעם את חכמת התלמוד. יש להם מטרה נשגבת. לעת עתה לא אמירת האמת היא העיקר. העיקר הוא השגת המטרה. הם יודעים היטב: המכתב מופנה לאו"ם, אך תוך יומיים הקרובים יגיע קודם לידי הקרמלין. הרי כלפי ה'פרעה' חייבים לנהוג בזהירות יתירה, אלא התנסו די הרבה בפרעות השלטון נגד העם.
אולי הם סמכו עלינו?! סמכו בתקוותם על הדורות הבאים – הרי היו צריכים לנקוט בנבונות, אלא האמת תמיד אפשר להביע ללא הועיל. מכתבן של 18 משפחות עלה על כל המכתבים שנשלחו לאו"ם באותן שנים, הוא בלט בפיקחותו וזהירותו. ועוד: העובדה שהמכתב לא התכוון להרגיז את הלשכה הפוליטית, המריצה את תוצאתו (כמובן במידה מסוימת, כי אין בכוונתי להמעיט את חלקן של מדינות המערב בעניין הלחץ על הלשכה הפוליטית). התוצאה – יהודי גרוזיה "הבקיעו" בשער הברזל של בריה"מ דלת גדולה. וכל היוצא ביציאתו היה מרחיב את המעבר, ואף אחד לא סגר את "הדלת" אחריו. הם השאירו אותה פתוחה לאחרים וגם כאן התגלתה אחת תכונות היהודיות – בזמן שאתה דואג לעצמך, אל תשכח על אחרים, גם אחרים רוצים לחלוק בטוב, גם לאחרים ישנן משאלות, שאיפות, באותה מידה כמו אצלך.
בדלת שנבקעה על ידי היהודים הגרוזינים יצאו גם אחרים - אנשים "החושבים אחרת", דיסידנטים. אחדים מהם גורשו על ידי הלשכה הפוליטית – כאילו עשו זאת ברצון עצמם כביכול במטרה לקבץ מעבר לגדר את האינטלקטואלים-אויבי הסובייטים, על מנת לתכנן להוציא לפועל מה שקרה רק לאחר 20-22 שנים – התרסקות ברית המועצות.
האנשים שיצאו ב"דלת" (ביניהם סופרים, מדענים ואחרים) ידעו היטב מה וכיצד נעשה בבריה"מ – החל מייצור המחט וכלה בפצצת אטום. הם עצמם השתתפו בייצור אותם המחטים, ואותה פצצת האטום, במרקטינג והעיקר, הם ידעו מה היה המניע ו"הרוח החיה" של האימפריה הסובייטית. הלכו ולקחו איתם לא רק את "תודותיה" של המדינה. גם את המניע של הפרוגרס הסובייטי, את "הטכנולוגיה החיה". ומעתה הושרו על ידי האהבה של הערכים המערבים. ולפני שהתוודעו במהות אהבה זו, עזיבתם כבר החלה לגרום להידרדרות המדינה ממנה פרשו. הזירה הסובייטית דמתה לגיבור האגדה שהתיישב על המטאטא ומשוטט בחיפושים אחרי "מקלון הקסם", בזמן ש"המקלון" כבר נמצא בידיים זרות. נותרו להם רק המטאטא ורצון להמריא למרומים.
אולי תמימותי תגבור בי אם אעלה על דעתי לומר ולהוכיח לקוראים, שמכתבן של 18 משפחות יהודיות גרוזיניות הרסו את ברית המועצות, אמנם אומר במילה תקיפה כי הדלת הגזורה במסך הברזל הייתה עבור "פרעה" היושב בקרמלין כעשר המכות שהובאו ביציאת מצרים על ידי האלוקים. הזמן רק החליף את צורת העונש. ומרגע זה, לשם ההשתלטות האינטלקטואלית, חדר לבריה"מ דרך "דלת פתוחה" זו, נשיא ארה"ב, רונלד רייגן.
אפילו אם נניח שהמכתב נכתב על ידי איזה תושב מוסקבה, יהודי רוסי והשקיע בו את מיטב ידיעתו וכשרון שכלו, בכל זאת לא אגזים לומר: תהליך הוזז על ידי היהודים. ובכך כבר בפעם שנייה שיחקו תפקיד מכריע בהיסטוריה הרוסית של המאה ה-20. רק מה, במקרה השני לא נקמת המופלים והכנועים, לא חיפוש עיוור אחר הצדק הניע אותם, אלא מעשים ההומניים והאנושיים אשר היוו עוד צעד קדימה בהיסטוריה האנושית.

עוד בנושא 18 המשפחות לחץ כאן






facebook

50, Dizengof str., Tel-Aviv 64332 Israel, Tel. 972-3-6204557 Fax. 972-3-6204573 Email: wcgjmail@gmail.com
Copyright © 2003 - 2018 GeorgianJews.org PART:3