// 20.07.2019 09:50 (Jerusalem)       הפוך לעמוד הבית add    

    צור קשר
חיפוש באתר

  עמוד הבית     חדשות, אקטואליה     חדשות חדשות  


חשיבותה האסטרטגית צבאית והגיאופוליטית של גאורגיה במסגרת של הסדר העולמי החדש




מבלי לערוך סקירה היסטורית של תולדות העם הגאורגי המשתרעת על פני יותר מ-3,000 שנים, אשר ידעה תהפוכות של מעלות והמורדות המאונכות דיאמטראלית ביחס למצב שהתקיים לפני ההתמוטטות של הטוטליטריזם הסובייטי במדינה, ראוי לציין את אופים של תהליכים מדיניים, חברתיים, כלכליים, והתרבותיים של גאורגיה ואזורי העימות בדרום אוסתיה ואפחאזיה שקדמו להתנתקות האזורים האלה מהריבונות הגאורגית בתקופת כהונתה של ממשלת שיתוק מדיני ששלטה בגאורגיה לאחר ההתמוטטות של הטוטליטריזם הסובייטי בהעדר שלטון החוק, תחת אנארכיה מוחלטת ועם תקציב המדינה המוצהר של כ-80 מיליון דולר בשנה, במדינה שבאותו זמן גולגלו יותר מ-30 מיליארד דולר; במדינה שהשליטה על המשאבים הכלכליים הייתה פררוגטיבה בלעדית של משפחות בודדות המקורבות בזיקה משפחתית לשלטון המדיני הקיים ושל כנופיות הפשע שהשתוללו בהעדר כל מכשול; במדינה שגמלת הזקנה החודשית של אדם מבוגר היה מספיק לרכישת קילוגרם אחד של תפוחי האדמה; במדינה שבה אפילו חיי המשפחה וכללי ההתנהגות של אזרחיה היו מוכתבים על ידי כנופיות הפשע, הייתה זו מדינה שבה לחיי האדם לא היו שום משמעות ערכית; מדינה שבעריה הראשיים הספקת החשמל לתושבים הייתה פעם בשבוע לשעתיים וזרימת המים בבתים התארך לשלוש שעות בקושי פעם בשבועיים, וכל זה התרחש בחבל ארץ שמבחינת כמות המים שזורמים במעיינה, דירוגה מבין המדינות המובילות בעולם; מדינה שבה עדיפותם של רוב בני הנוער היה להיות פעם "קנוניארי כורדי" [kanonieri qurdi] (גנב בחוק) ורוב המוחלט של הבנות רצו להיות נשות של "כורדי", מושג שתבע שטאלין עבור אנשי עולם התחתון ששיתפו פעולה עם השלטון הסובייטי ומאוחר יותר כרתו ברית עם המערב בניסיון למוטט את השלטון הטוטאליטרי בברית המועצות. זאת הייתה המדינה ואלו היו הנסיבות שבמסגרתן מצאה רוסיה הזדמנות לנצל את סכסוכיהם של מנהיגי הכנופיות בגאורגיה שדאגו לשמירת האינטרסים הצרים שלהם, להשתלט באמצעות התמיכה למורדים אפחזים והאסים על שטחי העימות שבעקבותיהן נאלצה העם הגאורגי לוותר על האדמות, והיה זה השלטון אותו קיבל סאאקשוילי ב-"ירושה" מאדוארד שוורדנדזה בנובמבר 2003 באמצעות ההתקוממות העממית הידועה תחת המינוח "מהפיכת הוורדים".

אך, הישגיו של שלטון "האינטליגנציה" הרעננה של גאורגיה שבראשו עומד נשיא צעיר ונמרץ, אשר רוב מרכיבי האנוש במשרות השלטון שהוא עומד בראשו מיואשים על ידי בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם המערבי, אינם מתחילים ומסתיימים רק בשיפור מערכות שלטוניות ומדיניות-כלכליות ובשיקום ובבניית תשתיות מדינה חדשות בהשקעות של מיליארדי דולרים שכתוצאה, קשה למצוא היום גאורגי שייזכר מתי לאחרונה הייתה בביתו הפסקת החשמל או המים, וגם לא בכך בלבד שהיום בני הנוער שוב חולמים להיות רופאים, מהנדסים, עורכי דין, כבאי אש ואף שוטרים, כאשר בשעות הלילה כל אזרח יכול להסתובב ברחובות הערים הגדולות מבלי לחשוש מכל פגיעה, וההישגים לא מסתיימים גם בכך שניתן לסמוך שם על כוחות הביטחון ועל הגורמים המוסמכים באכיפת החוק וגם לא בדירוג הגבוה של ארגונים כלכליים בין לאומיים הנותנים אמון בכלכלת גאורגיה, אלא ההישג הגדול ביותר של הממשל הקיים בגאורגיה היא ההוכחה של נאמנותו ואמינותו להיות מחויב לאינטרסים הלאומיים כלפי העם הגאורגי ביושר ובעוצמתו המלאה ובנחישות הדעה לא רק לרצות לטובתה של העם הגאורגי, אלא גם להיות מסוגל להגן על האינטרסים הלאומיים שלה.

עם זאת, כל זה היה מתגמד, אם שלטון האינטליגנציה הצעירה והמשכילה הזה ששולט בגאורגיה של בת זמנינו לא היה בוחר להוביל את המדינה לשלטון דמוקרטי ולא היה מנסה לקרב את ארצו לברית הדמוקרטיות המערביות בה מצא תמיכה ואהדה בלתי מסויגת על סמך היותו של חבל ארץ זה בעל חשיבות אסטרטגית צבאית ממדרגה עליונה עבור המערב, ובתוך כך, הוסיף השלטון המדיני לעם הגאורגי את הפונקציה ההיסטורית והשתלבה במסגרת הסדר העולמי החדש כגורם בעלת חשיבות אסטרטגית צבאית ממדרגה ראשונה.

בניסיון למצוא פתרונות לבעיותיה הפנים מדיניים והכלכליים, בלי להיות מודע, מצא את עצמו השלטון המדיני הגאורגי, מהר יחסית, במרכז מוקד ההתעניינות של מעצבי המדיניות של ארצות המערב. התעניינות המערב בשלטון גאורגי הייתה כל כך שקופה שניתן היה לטעון, כי כל התופעה של "מהפיכת הוורדים" הייתה מבוימת על ידי המערב עצמו.

מכל מקום, עלייתו של השלטון המדיני החדש בגאורגיה התרחשה סמוך לתקופה בה טורקיה החלה לאבד את אמינותה כלפי המערב כידי להוסיף להיות עוד רלוונטית כפרטנר במסגרת של הברית הצפון אטלנטית וכמשענת של בסיסי הצבא באזור וכשותפה אסטרטגית-צבאית במאבקו של המערב נגד הטרור העולמי ונגד התפשטות הפונדמנטליזם בעולם.

בטורקיה, מדינה שבה נכון להיום מוצבים אוגדות שלמות של צבאות המערב עם כמות אמצעי לחימה בלתי מבוטלים, לפני סמוך למאורעות של ההתקוממות העממית בגאורגיה בשנת 2003, החל גל של התחזקות הפונדמנטליזם המוסלמי אשר מצאה את ביטויה בתוצאה של היבחרות השלטון הפרו פונדמנטליסטי בראשות רג'פ טאיפ ארדואן, אשר מצידו, ניסה להכשיל לא פעם, את שאיפותיו של המערב לפעול צבאית מתחומה הטריטוריאלית של טורקיה.

שטח מדינת גאורגיה, אשר גובלת צפונית עם רוסיה, מזרחית עם אזרבייג'אן ודרומית עם ארמניה וטורקיה ולשנים האחרונות גבול עם אירן דרום מזרחית למדינותיהן, אומנם הופכת את גאורגיה לאזור אטרקטיבי מהבחינה הגיאופוליטית-כלכלית, במיוחד על סמך היותה ארץ של מעבר הצנרת באקו-ג'ייהן המוליכה את הדלקים מים הכספי לאירופה ולה גם גישה נוחה לנמלי ים השחור, אך חשיבותה האסטרטגית והצבאית, היא שמעמידה את גאורגיה למוקד אטרקטיבי מהבחינה הגיאופוליטית לפני אזרבייג'אן, מדינה דמוקרטית אומנם, אך עם צביון מוסלמי, ולפני ארמניה, מדינה נוצרית אומנם אך, מהווה ל"ארץ ללא מוצאה" מהבחינה הגיאוגרפית, ולפני טורקיה עם שלטון פונדמנטליסטי והבלתי רלוונטית יותר עבור המערב, כי לגאורגיה, הממוקמת במרכז ההמיספרה הצפונית באזור, יש גם צביון פרבוסלאבי-נוצרי וגם דמוקרטיה יציבה ולכן המערב אינו יכול לוותר על התמיכה של השלטון והעם הגאורגי במאבקו כנגד הטרור העולמי וכנגד ההשתלטות של הפונדמנטליזם.

על כך, המערב רואה בגאורגיה כתחליף של טורקיה מהבחינה האסטרטגית-צבאית וגיאופוליטית באזור, לפחות באותה מידה של חשיבות, כמו את טג'יקיסטן לאחר התנערות של קירגיזיסטן ממחויבותה כלפי כוחות הצבא של נאט"ו בתחומה ולכן, מאז שחדלה טורקיה מלהיות אמינה כבעלת ברית רלוונטית עבור המערב, בגלל נטיותיה האידיאולוגיים הפרו פונדמנטליסטיים, הצטרפה גאורגיה לשורות המדינות החשובות ביותר עבור המערב ברמה של ישראל, צ'כיה, פולין וארצות הבלטיות או אוקראינה במסגרת הסדר העולמי החדש, וכנראה, זאת שאלה של זמן, מתי, ולא האם, יועתקו בסיסי צבא של נאט"ו הממוקמים בטורקיה, ברובם לפחות, לשטחה הריבונית של גאורגיה.

במלחמת אוגוסט 2008, למרות שהממשל בגאורגיה התאכזב בציפיותיו לקבל תמיכה ממערב במלחמתה נגד רוסיה והציפייה הזאת היוותה מקור להעזת הממשל בגאורגיה לצאת במלחמתה נגד צבא אדום, בגלל התובנה שהתגבשה בקרב מעצבי המדיניות בשלטון הגאורגי שלפיה משמעותה של ההתערבות הצבאית של המערב במלחמה זו הייתה יכולה להתפרש כניסיון להפיכת העימות האזורית הזאת למלחמה כוללת בין המעצמות, ובגלל ההתעקשות של המערב להרתיע את מעצבי המדיניות ברוסיה מלחצות קווים אדומים, כמו להימנע מפלישה לעיר הבירה טביליסי או מהפלת שלטון סאאקשוילי שכה הייתה רוסיה חפצה בכך ואף היציבה אותה כתנאי להפסקת האש, עוררה תיקווה בקרב העם הגאורגי וחיזקה את אמון הממשל בטביליסי כלפי המערב, כי גאורגיה חשובה עבור המערב עד כידי כך שהמערב מסוגל אפילו לסכן את מעמדו למען גאורגיה, ובנוסף על כך, התנהגות זאת של המערב התפרשה כניסיון נוסף לשמר את השלטון המדיני הקיים בגאורגיה והיא גם העבירה מסר של אזהרה לרוסיה לחדול מלפתח תקוות על הישארותה הצבאית באזורי העימות, שלפי הבנת הגאורגים, בבוא היום, כשייושם הצבת בסיסי צבא נאט"ו בשטחה של גאורגיה, גם אפחאזיה וגם אוסתיה הדרומית תחזורנה לשליטה ריבונית של מדינת גאורגיה, והפעם, בגלל שזאת תהיה כבר תנאי של הגאורגים כלפי המערב.

כמובן, לא אחת היו פניות של מעצבי המדיניות שבשלטון המרכזי ברוסיה כלפי הממשל השולט בגאורגיה לחדול מניסיונותיו בתמיכתו ובנטייתו הפרו מערבית ואף לא אחת הובטחו לו תמלוגים מדיניים וכלכליים במקרה של שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, שיתוף הפעולה שבמבט מעמיק נראה אף טבעית ומובנת לעיתים, כי למעשה הייתה זאת תקופת השלטון הסובייטי בעצם שבמהלכה ידעה גאורגיה את שיא פריכתה התרבותית והכלכלית במיטבה לאחר ימי תור הזהב במאות ה-11 וה-12 תחת שלטונם של המלך דוד הבונה וביתו המלכה תמר, וכי כל התשתיות המשוכללות של המדינה שעמידות אף עד עצם היום הזה, וכל אותם אלפי המבנים המרשימים של בתי האופרה, התיאטרונים, היכלי התרבות והספורט וארמונות הפאר שמקשטים את ערי גאורגיה, רובם ככולם נבנו בתקופת השלטון הסובייטי, ואנשי האקדמיה רבים בגאורגיה יודעים עדיין להיזכר על תפארת הזוהר של ההשכלה והאומנויות מהתקופה הסובייטית. וכי עד העידן הסובייטי גאורגיה הייתה כפר עלוב אחד מפגר שכל סמכותה התבטאה בעוצמת הטבע הפראי הפינטורסקי העצום שהשתלב עם חוכמת חייהם של תושביה והמאכלים והיינות המרתקות בטהרתם והבלתי מוכרים לטעמם של שאר תושבי כדור הארץ והבלתי ניתנים לתפישה לפני שטועמים אותם אישית. במקביל, דאגו מעצבי המדיניות בשלטון המדיני בגאורגיה לאייש את האופוזיציה על ידי גורמים שאתם מתואמים כל המהלכים הדרושים לשמירת הפונקציה ההיסטורית עבור העם הגאורגי. מצד אחר, שמירה על סטאטוס קוו של אזורי העימות באפחזיה ובדרום אוסתיה, היא באינטרסים החיוניים של ארצות המערב, על מנת לקבל לגיטימציה בדעת הקהל העולמי להתערבות בתוך עניינים הפנימיים של גאורגיה וחשוב מכל, על מנת שכתוצאה מעימות הצבאית הבאה הצפויה בין גאורגיה לרוסיה והעתיד להתרחש במועדים הקרובים, יוכל המערב למצוא עילה להעתקת בסיסי צבא של נאט"ו הממוקמים בטורקיה, לגאורגיה, במסגרת של מתן סיוע צבאי במלחמתה כנגד כוחות הצבא הפולשים של רוסיה.

בחירתה של גאורגיה הפעם הייתה פועל יוצאה של הגנה על האינטרסים הלאומיים של אזרחיה להעדיף הצטרפות לגוש, שלו הסיכויים הטובים ביותר לשרוד בתוך מערבולת המדינית, הצבאית והכלכלית על קנה ההיסטוריה, כי נכון להיום, רוסיה, כמו גם צפון קוריאה או סין אכן מהוות מקור למדינות הנושאות את תואר המידות של מעצמות העל צבאיות, אך מהבחינה הכלכלית והאידיאולוגית הן חדלו כבר מזמן להיות המתחרות של ארצות המערב וארה"ב בראשן, אם כי, המעמד הצבאי הוא המישור היחידי המשאיר את רוסיה לאותו סולם של חשיבות עם ארה"ב, וגם במישור זה, רוסיה אינה מהווה יותר מקור לאיום אסטרטגי, כי לה אין עוד שאיפות אימפריאליסטיות מוצהרות לשליטה בעולם, וגם אינה נמצאת בכושר יכולת להעמיד תנאי בפני המערב, אלא המטרה שלה היא להגן על השאריות שהותיר תהליך ההתמוטטות של הטוטליטריזם הסובייטי עבורה וזאת גם בגלל שהשפיות היא זו שמנחה את מעצבי המדיניות בארץ זה – השפיות, שכפי שהסתבר במלחמתה נגד גאורגיה, שמנחה את מעצבי המדיניות בשלטון המדיני הרוסי היא המקור לדעת להעריך את הסיכון בין לשרוד במערכה לבין להיכחד במלחמה.

האויב האמיתי והמסוכן ביותר שמאיים ועלול לערער את יציבותן וביטחונן של מדינות דמוקרטיות ובראשן זו של ארה"ב, הן אינן רוסיה, סין או צפון קוריאה, אלא, זאת אירן הגרעינית, זאת החיזבאללה, החמאס, הג'יהאד האסלאמי וכל יתר התנועות הפונדמנטליסטיות הבלתי צפויות שלהן תביעות על הגמוניה מדינית מוחלטת על העולם כולו וגם שם, באזורי העימות שבהם מתרחשות התנגשויות בין תרבותיות, חשיבותה האסטרטגית, הצבאית והגיאופוליטית של גאורגיה מצטיירת כבעלת הברית האסטרטגית והצבאית חשובה כל כך שלא ניתן לוותר עליה עבור מעצבי המדיניות במערב.

סיכוייהן של תנועות ומדינות אלה התומכות בהתפשטותו של הרעיון הפונדמנטליסטי בעולם, אינן קלושות כלל, להיפך, הדוגמה של טורקיה היא התקדים לתרחיש גורף שעתיד להתרחש אפילו במדינות דמוקרטיות בהן, הממשלות תהיינה נאלצות להעביר לשליטת הפונדמנטליסטים בבחירות דמוקרטיות את השלטונות, כי מגפת הפונדמנטליזם מתפשטת באופן מדבק לעבר כלל השכבות החלשות בעיקר, בכל החברה האזרחית בעולם כולו, והמוקד להתנגשויות הבין תרבותיות הללו הוא הסכסוך המזרח תיכוני שבמסגרתו הסבל של העם הפלסטיני מנוצל בצורה קדחתנית על ידי מעצבי המדיניות של תנועות פונדמנטליסטיות על מנת להצדיק את פעילותן החבלנית והפרופגנדיסטית לצורכי עיצוב דעת הקהל העולמי, וזאת, מבלי להתכוון למצוא פתרון לבעיה הפלסטינאית, על סמך כוונתן מלכתחילה לנצל את סבלה של העם הפלסטיני לצורכי מימוש מטרותיהן האימפריאליסטיות להחזיר שליטה מוחלטת על כלל האנושות שהייתה נחלתו הבלעדית של הפונדמנטליזם לאורך ההיסטוריה האנושית.

מזווית ראייה זאת, יתכן כי שפיותה המדינית של רוסיה או סין להימנע משימוש בכוח המרתיע, מונחית ממניעים של חשיבה רציונאלית שמקורה בחששות קיומיות, אך ללא ספק, מקור ההימנעות מלהיגרר לעימות כנגד המערב נובע בעיקר מאמונה ותקווה, כי בבוא היום, כאשר התנועות הפונדמנטליסטיות יכריעו את המערב, בגלל שהבועה הכלכלית של השוק החופשי תאלץ לבלוע בתוך הבטן הרכה של הקפיטליזם את השלטונות הדמוקרטיים, האבולוציה המדינית היא אשר תכתיב לאנושות את המציאות שבמסגרתה אטרקטיביות של שלטונות המשכילים הצעירים בנוסח הממשל הגאורגי, אותה יצרה המערב, תהיה הכרחית ובלתי ניתנת להתעלמות, כי בהתקוממויות עממיות אשר עתידות להתרחש כתוצאה מההתנגדות העממית והאינטלקטואלית כנגד הכניעה להשתלטות הפונדמנטליזם, יהיה צורך למיסודה של הצמרת השלטונית החילונית בעולם והציוויליזציה החילונית היא אשר תכריע את המערכה המדינית בעידן הפוסט היסטורי, כי גם לדעת מעצבי המדיניות ברוסיה, האופציות הנוספות, מלבד השליטה המדינית של הציוויליזציה החילונית, הן, ההשתלטות של הציוויליזציה הפונדמנטליסטית על כלל העולם, או ההיכחדות של המן האנושי.

מאת ד"ר דוד בוטארה (בוטארשוילי)




facebook

50, Dizengof str., Tel-Aviv 64332 Israel, Tel. 972-3-6204557 Fax. 972-3-6204573 Email: wcgjmail@gmail.com
Copyright © 2003 - 2018 GeorgianJews.org PART:3