// 14.11.2018 05:12 (Jerusalem)       הפוך לעמוד הבית add    

    צור קשר
חיפוש באתר

  עמוד הבית     יהודי גאורגיה     סופרים ומשוררים  


הדרמטורגיה של הרצל באאזוב




בספרות הגרוזינית הסובייטית ובתיאטרון בשנות השלושים תפס מקום חשוב ומספר צעיר ובעל כשרון, הרצל באאזוב. במחזות שלו הוצגו בהצלחה רבה בתיאטרוני גרוזיה הסובייטית, בייחוד בתיאטרון על שם מארדז'אנשוילי בעיר טביליסי.

מייסד התיאטרון הסובייטי גרוזיני קוטה מארדז'אנשוילי, גילה הראשון את כשרונותיו של המחזאי הצעיר וקיבל להצגה את המחזה שלו "האילמים התחילו לדבר", כך הופיע לראשונה הרצל באאזוב לראשונה על הבמה המקצועית הגדולה. עם יום מותו, לא הפסיק שיתוף הפעולה שלו עם תיאטרון מארדז'נאשוילי. המחזות שלו הוצגו גם בתיאטראות אחרים ברחבי גרוזיה עוררו התעניינות רבה וזכו תהילה . גם בשטח של פרוזה, רבים היו כישוריו.

"להרצל באאזוב היה עולם נושאים משלו"- כתב מבקר הספרותי הגרוזיני ביסיריון ז'גניטי. הרצל באאוז היה הראשון שהחדיר את נושא יהודי גרוזיה בידיעה רבה ומרשימה.

מימים עתיקים חיים יהודים על אשמת גרוזיה, ועד באאזוב לא סופר בצורה אומנותית ובידיעה רבה על חייהם בגרוזיה. יצירותיו של באאוז מאופיינים בתוכנם האידאי והאקטואלי ("סאבצו'טה חלובנבה"- (אומנות סובייטית) מספר 3 ,1960 דף 65).

בעיתונות הגרוזינית הודפסו לעיתים קרובות שבחים על יצירותיו של המחזאי הצעיר. הנה, למשל, האומן העממי של בריה"מ . אוצ'ה דז'פארידזה בעיתון טביליסי מיום 16 לחודש נובמבר 1964 "...במקצועי אינני סופר, רוב אהבתי לסיפוריו ומחזותיו של הרצל, האופי האישי הנדיר שלו והידידות רבת השנים בנינו –כל זה הכריח אותי לפנות לקולמסי...הוא היה הראשון שגולל לפנינו את חיי יהודי גרוזיה. בסך הכל מחזות אחדים וסיפורים הביאו לו הוקרה משכבות רבות של הציבור. המחזות שלו "האילמים התחילו לדבר" ו-" איצ'קה רז'ינאשוילי" מגוללים יריעה מרשימה של חיי יהודי גרוזיה.

הרצל באאזוב נולד בשנת 1904 בעיר אוני, אז מחוז ראצ'נסק בגרוזיה. אביו של הסופר והמחזאי בעתיד. הרה דוד באאזוב, היה ממניחי היסוד לציונות בגרוזיה ואחד מבין אישי הדת הציונים ברוסיה. הפרופסור ומבקר התיאטרון, דז'נילידז'ה, כותב בעיתון "ליטרטורניה גרוזיה" (גרוזיה הספרותית) גלון 46 משנת 1964 במאמרו "הרצל באאזוב" על אבוי של הסופר: אביו של הרצל באזוב, דוד באאזוב היה עסקן ציבורי הרבה יורת מאשר כלי קודש. איש בעל תכונות רוחניות נדירות, בעל חיצוניות מרשימה, עם שיער שיבה וזקן שחור, הי הדומה יותר למשכילים העממיים הנודעים. משחר נעוריו דחה את רעיון הרדיפה אחר התעשרות הקדיש את חייו לשרת את עמו."

הרצל באאזוב היה הבן הבכור במשפחה, את לימודיו התחיל בעיר אוני, ושם המשיך ללמוד בגמנזיה. את ההשכלה התיכונית סיים בעיר טביליסי בטכניקום העירוני מספר 11, בשנת 1922-23, בשנת 1927 סיים את האוניברסיטה הממלכתית בפקולטה ללימודים סוציו כלכליים, במחלקה למשפטים. בגמר האוניברסיטה עבד כמשפטן וכמזכיר מערכת הבטאון "המשפטנות הסובייטית".

בעודו תלמיד בית ספר הוא נוטל חלק בעיתונות של התלמידים ובשנת 1918 שירוי וסיפוריו נדפסים בהוצאות שונות. למשל, שיריו שהופיעו תחת שם בדוי "הרבה" בעיתון "קול יהודי" (חמה אבראליסה) שהופיע בעיר קוטאיסי בעריכתו והנהלתו של שלמה דידיאשוילי, ד. באאזוב ואחרים.

בשנת 1929 בהיותו בן 19 תרגם הרצל מעברית לשפה הגרוזינית את "שיר השירים" ופרסם אותו בעיתון "טריבונה"- בשנת 1927 הופיע עם תרגום זה עם מבוא של ס. גורגדזה בהוצאה מיוחדת- כספר. בעבודה רצינית זו, כותב ב. ז'יגנטי ("אומנות סובייטית" מספר 3 1960) גילה הסופר הצעיר כושר פיוטי , רמה של חוש אסתטי ועל הכל יוצא מן בכלל של השפה והספרות הגרוזינית.

בתקופה זו, נחשב הרצל באאזוב כיון ומעורר את התנועה הלאומית-תרבותית בקרב יהודי גרוזיה. בשנת 1924 , ביוזמה של אביו דוד באאזוב והציוני הנודא נתן אליאשוילי, מופיע עיתון "מכבי" בו מפרסם הרצל באאזוב הצער את מאמריו ואת שיריו –"יהודי", "מכבי", "קין", מונולוג- "הנודד הנצחי" וגם את סיפוריו "אלוור רודריגו" מחיי יהודי ספרד במאה ה-15.

באותה תקופה, בהשתתפות תלמידי בית הספר היהודי מספר 102 , שבו עסק הרצל בהוראת השפה העברית, נערכו ע"י הרצל נשפי תרבות, קונצרטים, נשפי שירה והוצגו מחזות דרמטיים= הכל על נושאים יהודיים. על יסוד קבוצת תלמידים זו הוקמה להקה בשם "קדימה" שמנהל ההיה במאי גרוזיני דוד אנטדזה.להקת קדימה הציגה את המחזה של הרצל באאזוב –"הדירה הסודית" מחיי אנוסי ספרד ובעקבותיה את המחזה "הגיבורה היהודית" ועוד. הבמאי ד. אנטדזה כתב בזכרונותיו:

"...הוזמנתי אל יהודי גרוזיה בתור במאי לחוג דרמטי "קדימה". הרוח החיה בקבוצמה זו, היה אז סופר מתחיל, שנעשה במרוצת השנים מחזאי נודע ה. באאזוב . בעבודת להקה זו , לקחה חלק פעיל כל משפחתו: אביו, אחיו ואחותו, חיים ופניה". המבר ממשיך ומונה את שמות האחרים שנטלו חלק ומודיע שבניהם :"הרבה תלמידים באותו בית הספר 102 שבו רכשו דעת בסיסית וחיסול האנלפבתיות .....הם הציגו מחזות בעיקר מחיי יהודים".

בשנים ההן ייסד הרצל באאזוב יחד עם בני נוער ציוני מבין האינטליגנציה אשר בין יהודי גרוזיה, אגודה בשם "עבודה". תפקיד אגודת "עבודה", היה הפצת הרעיון הלאומי ציוני ויצירת קשר עם החלוצים, תנועה תוססת השואפת לעליה לאץ ישראל.

בשני מכתביו, המיועדים לדרמטורג והשחקן הגרוזיני הנודע שלווה דאידיאני במוסקווה, הוא כתב כי "..אצלנו (היינו אצל .אנטדזה ומ. קיקיטלשוילי- הערה שלי) נוצר רעיון להפוך את "קדימה" ל-"הבימה" זוטא, וכדי להגשים רעיון זה, יש הכרח להכיר את תיאטרון "הבימה" במוסקבה. בהמשך מבקש הרצל באאזוב את ש. דאדיאני: "הנך מתבקש לעמוד בראש המשלחת שלנו למוסקבה לשם הכרות עם "הבימה" כדי, שנוכל להציג מחזה של מקלר "עכסה בגבעה", של הרצל-"גיטו חדש" של נורדואו-"ד"ר קאן" ,"דם יהודון"-של גוצ'קוב, "אריאל אקוסטה" ואחרים, ועוד הייתי שואף להעלות על הבמה את "הדיבוק" של אנסקי, את הגולם "היהודי הנצחי" המוצגים ב"הבימה" אולם את "הדיבוק" הייתי רוצה לתרגם לשפה הגרוזית ישר מעברית. (ממכתביו של ה. באאזוב לשלווה דאדיאניף דף 261-263, בעיתונות הרשמית, כגון "ליטרטורניה גרוזיה", קוראים את הזיכרונות של גאגי בוכניקשוילי היו מנהל של המוזיאון התיאטרלי בגרוזיה. מחבר המאמר "עסקן נקי כפיים" כותב:" בזמן ההוא, הרצל למד באוניברסיטת טביליסי. בערבים עסק בחיסול האנאלפבתיות בין המבוגרים בקרב יהודי גרוזיה . עסק גם בהוראה בבית הספר היהודי מס' 102 הוא יסד קבוצה דרמטית במרוצת הזמן נהפכה למקור מרכזי לתרבות. הרצל באאזוב היה מופיע לעיתים קרובות בסיפורים על עבודותיו בקרב יהודי גרוזיה והשתתף הירחון "תיאטרון וחיים".

בשנת 1928, פורסם המחזה "דיליאמר". זה היה תרגום המיסטיקה של בן אברם, "המצודה הישנה". "דיליאמר" יצירה מאוד אופיינית ומעניינת מנקודת מבט רדמטורגית : מחזה שיש בו ביטוי חריף ומרשים . העלילה מתרחשת ללא זמן ומקום , ועל זאת, בזמנו ננזף בן אברם. בחוגים מסויימים היתה ידועה נטייתו של קוטה מארדג'אנשוילי למחזה "דילמאר" –שרצה להעלותו על הבמה, אולם מטעמים רשמיים, בשטח האומנות- שלילת האבסטרקציה הדבר לא יצא לפועל.

לא הרחק מעיר גדולה על הר מתנשאת מצודה המגיעה השמיימה, בה, כמקובל באמונת העם, חי שליט קוסם. תושבי המצודה משתדלים להחדיר פחד ואימה מפני השליט. זמן ממושך העם סובל מרעב ,מגפות, ופורענויות שונות. בשעת החג המסורתי המוקדש לשליט מתאסף סביב מעריציו. חודרים למצודה, מנסים להגיע אל מקום הימצאו של השליט, שלפי המסורת נמצא בפסגת המצודה. אולם בדרכם לפסגה ריזאל נתקל במעצורים וסכנות. מעריציו נחלשו ובכוחותיהם המעטים הם נגררים בעקבותיו. החלשים נופלים ומתים והנה צערה מבין מעריציו של ריזאל , שרואה בו אלוהות קובעת שהם הולכים בנתיב לא נכון היא סובבת מחצי הדרך חזרה וההמון נשאר בחיים נגרר אחריה . בהגיעם לפסגת המצודה דילאמר היא נעמדת בראש המרד . ריזאל בהגיעו עד מרום הפסגה קובע שבכלל אין כאן שום שליט ונופל."

הביקורת הספרותית של הימים ההם החשיבה את היתרונות של היצירה. כתבו שיש בה הרבה מהאופטימיות , שהדיאלוג נכתב בחריפות וכי הרקע מתפתח במתח אמוציונאלי רב.

בשנת 1931 חיבר הרצל באזוב מחזה בשם:" האילמים החלו לדבר" . זה הנושא היה אקטואלי: חיסול הקולאקים והקוליקיטיביזיציה. החזה זה בו במקום באישור מטעם הבמאי הדגול קוטה מארדז'אנשוילי ונתקבל להצגה בשנת 1932. "האלמים החלו לדבר" הוצג בעת ובעונה אחת בתיאטרון ע"ש מארדז'נאשוילי בטביליסי ובתיאטרון הממלכתי בעיר קוטאיסי.

המחזה משקף את התהום הסוציאלי בקרב האוכלוסייה היהודית הגרוזית. המחזה הוכתר בהצלחה רבה. בעיקר אודות מחזה זה, נכנס הרצל באזוב לדרמטורגיה של התיאטרון הגרוזי. הבמאי מרדזנאשוילי, העיתונות, הביקורת התיאטרלית הרבו לעסוק במחזה ובהצגה זו. השחקנים שהיו קולקטיב תיאטרלי חזק ובהדרכת דודו אנטאדזה וגרירוגי סוליאשוילי יצרו הרבה דמויות בלתי נשכחות.

"האילמים החלו לדבר", נכתב על נושא הקולקטיביזציה של הכפר. הוא המחזה הטוב ביותר לא רק של הדרמטורגיה הגרוזית, כי אם של הדרמטורגיה הסובייטית של הזמן ההוא, כך כתב המבקר ב. ז'גנטי בירחון "סאבצ'וטה חלווינבה" (אמנות סובייטית).

בשנת 1936 הוצג בהצלחה גדולה המחזה של באאזוב "איצקה ריזינשוילי"- מחזה היסטורי מהפכני בתוכנו. "מחזה זה- כתב המבקר ב. ז'יגנטי- מהווה יצירה דרמטית נאה. באהבה רבה ובהתפעלות שורטט מהפכן ללא-חת משנת 1905, לוחם ממשפחה עניה המוכן להקרבה עצמית, איצקה ריז'ינשוילי , הוא מגלם את אנשי הגווארדיה המהוללת של המהפכה הרוסית . בזמנו היו מצטטים בעל פה קטעים של המחזות ושרים את המוסיקה של שני מחזות אלה.

בנוסף לעבודתו הספרותית עסק הרצל באזוב בעבודה ציבורית רבגונית. בשנים 1935-1938 ייצג את המדור הדרמטי של אגודת סופרי גרוזיה, היו לו יחסים ידידותיים עם סופרי רוסיה וגם עם פרץ מרקיש, קוויטקו, ברגלסון, מיכאלס ואחרים. בשנת 1938 עבד באאזוב בצוותא עם מיכאלס על הצגת מחזותיו, בתרגומו של ש. הלקין.

תקופת העבודה הפורייה ביותר נמשכה 15 שנים, במשך זמן זה הוא חיבר 10 מחזות, סיפורים, פואמות, שירים וגם את הספר הראשון של הטרילוגיה "פתחאין" (בית חיים)אולם רוב יצירותיו לא ראו אור משום תוכנם הלאומי –פטריוטי כגון "בר-כוכבא".

מתקופת הגיעם לשלטון של הנאצים בגרמניה בשנת 1933, הוכנו לדפוס המחזות "חגאי", "לחופי הים השחו", "סירפד", "פליכס רייכר" ואחרים.

"החל משנות השלושים החלו לדכא באופן שיטתי כל אפשרות לפיתוח תרבות לאומית יהודית. מהדור הצעיר נשללה כל זכות ללמוד את העבר של עמו, את שפתו ואת הספרות הלאומית שלו וחל עליו איסור להכיר את עצמו . השלטונות שמו קץ לגאווה הלאומית של האנשים על העושר הרוחני שלהם"- מתוך ההרצאה של פניה באאזוב, בשנת 1979 בישראל.

בתנאי דיכוי רוחני שהתפשט אחרי שנות השלושים, לא היה הרצל באאזוב מסוגל ליצירה ברוח לאומית- פטריוטיתצ והוכרח לשחות בזרם המקובל. היצירות של הרצל באאזוב ברוח לאומית-פטריוטית שלא ראו אור אחרי מותו-הושמדו. את הנשאר מההכנסה, הכניסה פניה, אחותו של המחזאי בהיותה כבר בארץ, לקובל ששמו "דוד והרצל באאזוב" שהופיע בשפה הגרוזית בשנת 1976.

בשנת 1938, והם שנת הטיהורים והרדיפות שנות פולחן האישיות של סטאלין, נאסר באאזוב וחוסל אחרי עינויים, בבית כלא סובייטי, בעשירי לחודש אוקטובר באותה שנה.

בשנת 1955, אחרי מותו, הוא זכה בריהביליטציה. בשנת 1964 צוין בגרוזיה יובל השישים להולדתו. הופיעו קובצי יצירותיו: הרומן "פתחאין", המחזות "האילמים החלו לדבר", "איקצה ריזינאשוילי", "ללא משוא פנים".

מבקר הספרות הפרופסור גיאורגי ציצאשוילי, כתב מונוגרפיה על יצירותיו של הרצל באאזוב:

"הרצל באאזוב נעלם מוקדם מאוד וירד מעל במת הספרות והחיים הציבוריים-כתב בסריון זגנטי. כוח יצירתו ופעולתו הציבורית נפסקו בתקופה שהוא נהפך לנאמן בחסד עליון" ("סובייטסקויה איסקוססוו" בשפה הגרוזינית, מספר 3 . )






facebook

50, Dizengof str., Tel-Aviv 64332 Israel, Tel. 972-3-6204557 Fax. 972-3-6204573 Email: wcgjmail@gmail.com
Copyright © 2003 - 2018 GeorgianJews.org PART:3